הקדמה


הקדמה 

מן התורה כל אדם שיודע ההלכות ואופן קיומן, בדברים שאפשר לכל אחד לעשותם לבדו, כתרומות ומעשרות, מאכלות אסורות, עשיית תפילין וכתיבת פרשיות ומזוזות, וכתיבת ספר תורה וכן על זה הדרך – אם הוא בחזקת כשרות, מותר לו לעשותם לעצמו ואף לעשות ולמכור לאחרים.

אלא שעם הזמן, כאשר ראו חז"ל שמצב הכשרות פרוץ או שישנם דברים שאין הכל בקיאין בהם, ובמיוחד בדברים שא"א לבודקן לאחר עשייתן, הפקיעו נאמנות כל אחד ותיקנו שלא יהיו דברים אלה נלקחים מכל אחד, אלא מאנשים נאמנים, ורק מאלו "שהוחזקו בכשרות" או כפי שכתבו חכמים: "אלא מן המומחה".

דבר זה מבואר בגמ' עבודה זרה (ל"ט ע"ב), ת"ר: "אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא. לא יין ולא מורייס ולא חלב, ולא מלח סלקונדרית ולא חילתית ולא גבינה אלא מן המומחה".

עוד לפני כן, נתקנה תקנת חז"ל להפריש תרו"מ בלוקח מעם הארץ, וכפי שכותב הרמב"ם (הלכות מעשר פ"ט ה"א): "בימי יוחנן כהן גדול שהיה אחר שמעון הצדיק, שלחו ב"ד הגדול ובדקו בכל גבול ישראל ומצאו שהכל זהירים בתרומה גדולה ומפרישין אותה, אבל מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני היו עמי הארץ מישראל מקילין על עצמן ולא היו מפרישין אותן, לפיכך גזרו שלא יהא נאמן על המעשרות אלא אנשים נאמנים - אבל עמי הארץ פירותיהן ספק, ואין נאמנין לומר מעושרין הן וזהו הנקרא דמאי".

וכמו כן בגמרא מנחות (מ"ב ע"ב), ת"ר: תכלת אין לה בדיקה, ואין ניקחת אלא מן המומחה; תפילין יש להם בדיקה, ואין ניקחין אלא מן המומחה. וברש"י (שם) ואינה ניקחת אלא מן המומחה: "דהואיל ואין לה בדיקה, אין לוקחין אותה אלא מן המומחה שיודע שקלא אילן אסור". תפילין יש להן בדיקה: "אדם יכול לבודקן אם דקדק בהן בחסרות ויתרות אם לאו, ואעפ"כ אין ניקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמם". וכמו כן הדינים המבוארים בסימני דריסה וטריפות ודיניו באופנים שאין להן בדיקה.

מה המשמעות של המילים "אלא מן המומחה"? כתבו הראשונים בשם רש"י, שמומחה היינו מי שבקי בהן ומכירן. וכן פירש הרי"ד בפסקיו, וכן כתב הר"י מלוניל. והרמב"ן מפרש: מומחה - היינו ישראל מוחזק בכשרות ונאמן, כמו מומחה האמור בגמ' ע"ז לעיל, אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא וכו' אלא מן המומחה. ומביא הרמב"ן ראייה מן הירושלמי שכללן כולן כאחד, ותני אין לוקחין מעי דגים וקרבים אלא על פי מומחה ואין לוקחין תכלת אלא על פי מומחה.

ומהו אדם המוחזק בכשרותמבואר בשו"ע הרב (יו"ד הלכות שחיטה ס"א): "צריך לדרוש ולחקור עליו אם הוא אדם כשר ודרכיו מתוקנים ויראת ה' על פניו, וגם שיהיה יודע ללמוד ולהבין בעצמו בגמרא ובפרש"י שאז יש לו לב להיזהר כמו שאמרו רז"ל אין בור ירא חטא. ואיכא מאן דאמר בגמרא שאם קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים דהיינו למוד הגמרא הרי זה בור".

בימים עברו לפני שהגידולים החקלאיים עברו ממקום למקום, והמגדלים לא היו משתמשים עדיין בהשבחת היבול, בהרכבה ושימור יבול לתקופות ארוכות, המשא ומתן והשאלות ההלכתיות היו בין בדיעבד לכשר, או בעניין של שעת הדחק. וכפי שנשאל בתרומת הדשן )סימן נ"ב(: "אשר שאלתני על עובדא תמיהא דאיתעביד מקרוב בסמוך לך, שהיו כמה יישובים שלא היה להם רק אתרוג א' למצווה בחג, והייתה להם שעת הדחק שלא היו יכולים להוציא להם יותר, והיו רוצים כל הישובים לצאת י"ח, ועמדו וחתכו האתרוג לכמה חתיכות, ושלחו לכל ישוב חתיכה אחת. וקודם שהגיע מקצת חתיכות לישובים כבר נצטמקו ונתמעטו לפחות מכביצה, ואף עפ"כ ברכו עליהם ביום ראשון. ודרשתני אי שפיר למיעבד הכי הלכה למעשה".

כמו כן היו שאלות בדיני היבש, וכבני כרכום שהיו מורישין לולביהן, אם פסול או לאו, ומחלוקת הפוסקים האם לברך עליהן, ובאיזה אופנים.

עם הזמן, כאשר הסחורות עברו ממקום למקום ותפוצת הגידולים החקלאיים גדלה ובאו לעולם שיטות ופיתוחים חדשים, התעוררו שאלות חדשות. בתחילה לגבי כשרות האתרוג בעיקר בעניין אתרוג המורכב. את הסיבות לכך מבאר בארוכה בספר מסורת האתרוג (תשע"ה) וטעמי פסולו מבוארים בארוכה בספרים, וכך גם הצורך מומחה שבקי בהם ומכירן, מוחזק בכשרות ונאמן לקחת אתרוג מיוחס בחזקת בלי מורכב. וכן שאלת ערלה שידוע שאי אפשר לידע מהתבוננות על אתרוג אם יש בו חשש ערלה אם לאו.

וגם בלולבים אפשר להזכיר השקו"ט המובא בפוסקים בעניין כשרות "לולב הקנרי" שיש מכשירים ויש הפוסלים אותו גם בדיעבד, שלא כל אחד יודע לזהותו. וכן בעניין צביעת הלולב כבר מוזכר בשערי תשובה (תרמ"ה) "וע' בא"ר סימן תרנ"א ס"ק ג' שכתב, נ"ל למחות למה שיש נוהגים לצבוע לובן הלולב במין שקורין פייטר זייל. רק שנלענ"ד שהמוכר לולבים אין רשאי לעשות כן. כדאיתא בח"מ סימן רכ"ח. ומכ"ש במקום שיש בנמצא לקנות ירוקים ממש דאתי לאמנועי עי"ז מלהדר בתר חדש ממש עי"ז שהוא יטעה את הקונה בזה, ויש לקנסו שלא לקנות ממנו" ע"ש.

גם בעניין הלולבים שחלקם גדלים עם קליפה אדומה (הנקראת בזמנינו "קורא"), מובא כבר בבית יוסף תרמ"ה, לפי מה שמצא ר"י בתשובת הגאונים: "צריך ששני הוצין אלו יהיו דבוקים ממש בלי שום פירוד כאילו הם גוף אחד, וזה דבר שאינו נמצא בארצם אבל אצלנו נמצא הרבה פעמים כמין דבר אדום בלולב מצד פניו שהוא מחבר שני הוצים אלו ונראה כל ראש הלולב כאילו הוא עץ אחד בלי שום פירוד". וכבר כתב הכפות תמרים ]הבאנו לשונו להלן סוף פרק ג'[ שזה ברור שהקורא נפרדת מהלולב אחר שהייתו תלוש מהעץ זמן מסויים, ובצרפת כנראה הגיעו הלולבים זמן רב אחר קטיפתם, ובמשך זמן שהותם וטלטולי הדרך נתפרדה מהם הקורא, ולכן לא היה מצוי לולבים עם קורא במקומם.

ובזמננו שהלולבים מגיעים לשוק אחרי שיפוץ וייפוי, עם הפרדת הקורא מעלי הלולב, לפעמים מיטשטשת יכולת הזיהוי לוודא אם נקטם ראשו או אם נסדקו עליו ואינו יכול לבדקו – פשוט שאין לקנותם אלא מן המומחה והבקי.

ואכן, על הרבה מן השאלות המתעוררות היום בארבעת המינים, אין די בזה שיודע ההלכות לאשורו לבדוק אותן לפי כללי ההלכה. אם בעבר הגיעו הלולבים לשוק כמות שנקטפו, והיו מצויים בהם כל סוגי הלולבים שהוזכרו בחז"ל ופוסקים, כלולב עקום, או כפוף כאגמון, קווץ, סליק בחד הוצא, הימנק, עם קורא או בלי קורא, הרי שהיום המצב שונה. בימינו, הלולבים עוברים דרך ארוכה מעת קטיפתם ועד שיגיעו לידי ציבור המהדרים.

מרבית הלולבים שישנם בשוק עוברים, בטרם יגיעו לחנויות, מיון לסוגיהם לאיכותם וליופיים, בהפרדת הקורא מעלי הלולב ועוד רבות. בעניין זה של הפרדת הקורא רבו המכשלות עד שאף הופקעו מידי הרב הבודקן הכלים לבחון סימני נקטם וכדומה. דומה הדבר לרב שבודק השחיטה. לא הוא ולא משגיח מטעמו. מי לידיו יתקע שזה השוחט לא העלים השאלות הבעייתיות הנובעות ממעשיו או מחדליו, ואין בידי הרב שום דרך לבדוק אליבא דאמת.

ומכאן, שבימינו אלה, וביתר שאת בשנים האחרונות, דווקא כאשר ציבור המהדרין גדל ועלה, אין לקחת לולבים בפרט וד' מינים בכלל, אלא מן המומחה - הבקי בהן ומכירןוכפי שבכל תחום תורני מעשי דרוש שימושה של תורה לרכוש הבחנה מעשית, ומן המומחה - שהוחזק בכשרות. ובוודאי טוב הדבר ליטול לולב באריזה סגורה שיש בה אישור שהלולב בתוכה נבדק היטב על ידי מומחה במלאכתו מלאכת שמים, ובפיקוח רב מורה הוראה שהשגיח על כל מהלך הגידולהקטיף והטיפול בלולב. נוסף על התועלת באריזה השומרת על טריות ושלימות הלולב והיה עלהו רענן.

 

20Mar
22Mar
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.